הספרים שלי
הבוקר ראיתי את גברת ויגדור התופרת בכסא גלגלים. תווי פניה קפואים. שעות הייתי צופה בה בשבתות מארחת את משפחתה הצורחת. בעלה ישב בעליית הגג ותיקן תכשיטים. אני מדממת כבר שלושה שבועות. נצפתה רירית ברוחב 14 מילימטר ובתוכה ממצא לא מזוהה."בגיל שלך מוציאים את הרחם והשחלות," אמר הרופא. לא רציתי להיפרד מהם אז שילמתי לגניקולוגית מפורסמת ממון רב, תמורתו קיבלתי את הרחם בחזרה. היא אמרה, נחכה, ואם לא תהיה ברירה אז. המיומה היא סיבת הסיבות, גודלה שבעה סנטימטרים. כגודל הרחם עצמו.ך
המשיכו ->ע
עוד מעט אלד את המיומה יחד עם הרחם.תאומות עגולות שגדלו בתוכי שנים רבות. אחיותיה של האשכולית ההיא היְ שָ נָ ה לפני שלושים שנה. מעלי קורא עורב וטיפה חמה נושרת עלי. במלחמה הזו אני אנצח. הוא כבר צרוד. השעות האלה לא יחזרו. דודי יצחק מת ושאול של מיכל מת, השעות בהן כל מי שעדיין חי, חי. ערב פסח, דם, הכל רועד, מה שהיה לא יהיה עוד. בת דודתי, מיכל, היתה מתפללת כל ערב שבת "בריאות ופרנסה". עכשיו יש פרנסה ואין בריאות. נסעתי ליומיים להתאמן, כדי שאם חס וחלילה, אהיה מוכנה. מקדימה תרופה למכה. לא הצטרפתי לשאגת הסיפוק של חברותי, לצרחות ניצחון על הזוהמה, האבק, קורי העכביש. על כל החפצים, הבגדים, האגרטלים, הסירים השרופים שנכנסו לשקיות אשפה שחורות ונערמו ליד פחי אשפה ירוקים. עוד מעט אצא דרך שער האבן העגול שדלתותיו דלתות עץ ירוקות ואחזור לחיים שהיו לי.יח
,הגינקולוגית אמרה: אין טעם להשאיר את החצוצרות והשחלות
הן ניזונות מן הרחם, הן יכמשו. באולטרה־סאונד האחרון מדדה הטכנאית את המיומהואת הרירית. פתאום הופיעה אליפסה שחורה. "זה זקיק" .לא האמנתי. יש עוד זקיקים ובתוכם ביציות שהיו יכולות להיות עוד שלושה ילדים. התינוקות שלי כבר יצאו מתוכי שלמים ויפים. שיניהם עקומות. חסכתי שלושה עשר אלף שקלים. מיישרים שיניים רק לבנות, אמרתי לעצמי.בני היה לאיש צעיר ומקריח. שיניו המושלמות של בני השני נשברו והתעקמו. בתי גדלה. מתחילה לחיות את חייה לבדה. המיומה שלי עומדת להיפרד ממני. שאלנו את אמא: מה הזיכרון הכי החזק שלך? הלידות. ארבעתן. חמישתן. גם זו של הילד המת שנולד אחרייך. אני הצלחתי רק .jשלוש
המשיכו ->כ
בתחתית הבטן צלקת ארוכה בת שלושים שנה, זכר לאשכולית שהייתה צמודה לשחלה הימנית. אז נסעתי לבדי בקו אחד כי אבא לא רצה לאבד את המקום במגרש החנייה. אני זוכרת צעדים של אחיות במדים ירוקים ונעלי ספורט לבנות, וניסיונות נואשים ללחוש בטלפון לחבר שנטש כמה חודשים קודם. בגיל עשרים גידול ליד השד השמאלי. ג'לי לבן רוטט בצורת דג באורך שבעה סנטימטרים,שהוציא כירורג שד במשגב לדך. הוא שאל: רוצה לראות? שיני הבינה הכלואות נכרתו בעין כרם בלי שורשיהן, לאכזבתי, כי ישבו על עצבי החיוך. כל ההפרשות, הפסולת, האיברים המיותרים,הגידולים, המיומות, הפוליפים, הריר, השומנים, אפילו שערה ארוכה שנכלאה בתוך נקבוביות העור.כ
המשיכו ->כ
.png)
רוּחַ הַקִּנְאָה נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי אִישִׁי, לֹא נוֹשֶׁבֶת בְּתוֹכוֹ. עָלַי עוֹבֶרֶת רוּחַ קִנְאָה מְמוֹטֶטֶת. וְעֵד אֵין בּוֹ, אַחַר כָּךְ הואּ נִתְפָּשׂ אֲנִי אוֹזֶקֶת אוֹתוֹ, כּוֹתֶבֶת אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה מַשְׁקָה אוֹתוֹ בָּהֶן וְהוּא שׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ לָעֲבוֹדָה
הָבָה לִי בָּנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי הָבָה לִי בָּנוֹת וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי הָבָה לִי שְׂמָלוֹת וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי הָבָה לִי כֶּסֶף וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי הָבָה לִי.
בְּסוֹף יוּנִי רוֹעֶדֶת אֶצְלִי הָאֲדָמָה, גַּם בְּסוֹף אוֹגוּסְט, וְגַם אַחֲרֵי סֻכּוֹת, וְגַם לִפְנֵי פֶּסַח וְאַחֲרָיו. כָּל תְּזוּזָה שֶׁל הַמְּחוֹגִים עַל פְּנֵי לוּחַ הַשָּׁנָה, כָּל מַעֲבָר מֵחֹפֶשׁ לְחֹל, מֵחֹל לְחֹפֶשׁ, הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת. בַּמֶּה אֵאָחֵז? בַּבַּיִת הַזֶּה? בַּיְלָדִים הָאֵלּוּ, שֶׁעָבְרוּ לָגוּר בְּבָתִּים אֲחֵרִים כִּי כָּאן אֵין אֹכֶלוְ הַרְבֵּה בָּלָגָן, וְהַכְּבִיסָה לֹא מְקֻפֶּלֶת בָּאֲרוֹנוֹת. בְּבַעֲלִי אֵאָחֵז, כְּשֶׁתִּרְעַד הָאֲדָמָה? וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ.וְגַם כַּפּוֹת יָדַי הֵחֵלּוּ לִרְעֹד כְּמוֹ אִמִּי וַאֲחוֹתִי וְדוֹדָתִי וְסָבָתִי, רְעוּדוֹת הַיָּדַיִם.וּבְנִי אִבֵּד אֶת הַמִּנּוּי לְקִיר טִפּוּס שֶׁעָשִׂיתִי לוֹ אֶתְמוֹל.480 שְׁקָלִים נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה אוֹ בַּבּוּרְגֶרְס בַּר. הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ רוֹעֲדִים. חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק רוֹעֵד. הַחֻפְשָׁה בְּגֵיאוֹרְגְיָה רוֹעֶדֶת. הַקַּיִץ הַזֶּה רוֹעֵד כֻּלּוֹ.ו הְעַָפעְַפּיַםִ
שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָהוְ עוֹד שָׁבוּעַ וְחֹדֶשׁ וְיוֹם וְשָׁעָה וָאֵחַר עַד עָתָּה. אֵחַרְתִּי כִּי הִתְעַכַּבְתִּי כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָצֵאת כִּי הָיָה קַר כִּי הָיָה חַם כִּי הָיִיתִי עֲיֵפָה חוֹלָה עֲסוּקָה כִּי פָּחַדְתִּי כִּי נוֹלְדוּ לִי בָּנִים כִּי הִתְחַתַּנְתִּי כִּי עָזְבוּ אוֹתִי. יָכֹלְתִּי כְּבָר לִהְיוֹת שָׁם וַאֲנִי עֲדַיִן בַּדֶּרֶךְ.
הַפְרָעַת קֶשֶׁב אִמִּי מִתְיַצֶּבֶת מֵרָחוֹק בְּיוֹם הֻלֶּדֶת חָמֵשׁ בְּגַן חוֹבָה בְּשִֹמְלָה שֶׁחֶלְקָהּ הָעֶלְיוֹן לָבָן וְהַתַּחְתּוֹן מְשֻׁבָּץ גַּם הַצַּוָּארוֹן מְשֻׁבָּץ בִּמְעֻיָּנִים כְּחֻלִּים.ה
לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרֵי אֵלָה הַגַּנֶּנֶתגַּם לֹא לְסִפּוּרֵי הַגַּנֶּנֶת הַמַּחֲלִיפָה שֶׁגָּרְבָה גַּרְבִּיּוֹנִים אֵלַסְטִיִּים בַּמֶּה אִמָּא שֶׁלִּי מְרֻכֶּזֶת?נ
בַּתּוֹר שֶׁקָּבְעָה אֵצֶל הַקּוֹמְסְטִיקָאִית הַהוּנְגַרִיָּה שֶׁתְּגַהֵץ לָהּ אֶת הַפָּנִים.ע
עוֹמְדִים אַרְבַּעְתֵּנוּ, מְדַבְּרִים בָּהּ אֲנִי רוֹאָה אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנָהּ שֶׁל אִמִּי, בּוֹ אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִי. שׁוֹתְקִים לְצִלּוּם מִשְׁפַּחְתִּי שְׁנִיָּה אַחַת נַפְשֵׁנוּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשֵׁנוּ נִצְמָדִים זֶה לְזֶה בְּקִירוֹת מְשֻׁתָּפִים שֶׁלֹּא יִקְרֶה אוֹתָנוּ אָסוֹן.
מַיִם עֲמֻקִּים צוֹנְנִים וְיָפִים,
אֲפִלּוּ בִּרְיָה כָּמוֹנִי לֹא הָיְתָה
יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מֵהֶם
אָבוֹא וְאֶקְשֹׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, נִימָה בְּנִימָה ,
מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה, וְאֶדְלֶה מֵהֶם וְאֶשְׁתֶּה, וְאָז יַתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין מִמֶּנּוּ וְיִשְׁתּוּ.
תּוּכְלִי לִנְדֹּד לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן בַּעֲיָרָה יַפָּנִית רְחוֹקָהתִּלְבְּשִׁי קִימוֹנוֹ וְתִשְׁתַּתְּפִי בְּסֶמִינָר עַל תּוּתִיםכַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם יָבוֹאוּ בַּעֲלֵךְ וִילָדַיִךְ לְבִקּוּר קָצָר וְיִלְמְדוּ יַפָּנִיתאֲבָל אַתְּ חַיֶּבֶת לִטְווֹת. מְמֻסְמֶרֶת אֶל כִּסֵּא הָאֲרִיגָה אֶל הַנּוּל תִּתְכַּתְּבִי עִם רֹאשׁ הַפְּרוֹיֶקְט תְּשַׁכְנְעִי אוֹתוֹבְּיַפָּנִית עַתִּיקָה לְקַבֵּל דַּוְקָא אוֹתָךְ מִכָּל הַטּוֹווֹת בָּעוֹלָם.וּבֵינְתַיִם אַתְּ מַעֲבִירָה אֶת הַמַּחַט הֶעָבָה בֵּין חוּטֵי הַשְּׁתִי וּמְהַדֶּקֶת וְחוֹזֶרֶת אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה.מַרְגִּיעָה
טִיֵּל בַּמִּדְבָּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִיםלָמַד אֶת הַמַּפָּהרוּחַ קָדִים מִזְרָחִיתעֲשָׂרָה בַּקְבּוּקֵי מַיִם קֻפְסְאוֹת טוּנָהעִם מִי שָׁאַלְתִּיטְרִיקַת דֶּלֶתוַאֲנִי מְחַשֶּׁבֶת לְהִשָּׁבֵר.ככִּי בְּשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה
שָׂרָה הַמּוֹרָה מַחֲזִיקָה לִי אֶת הָאַנְגְּלִיתהִיא הִתְגָּרְשָׁה לִפְנֵי קָפֶּל אוֹף יִירְס סְטוּדְיוֹ שִׂיא מַחֲזִיק לִי אֶת הַגּוּף אֶמִילְיָה אֶת הַנֶּפֶשׁ מִתְאַמֶּנֶת לִקְרַאת שׁוּם דָּבָר אֵין תַּחֲרוּת וְאֵין הוֹפָעָה וְאֵין הַצָּגָה.כפָּשׁוּט לְהִתְאַמֵּן
