חמש הערות לראש השנה

הקדמה
שואלת את עצמי,  מהי השאלה של ערב ראש השנה, השאלה ששואל כל אחד את עצמו כשמגיע הערב הזה? מהי השאלה שלי?י
התחלתם של ימים נוראים, ימי חשבון הנפש, ימי התשובה, ימים מפחידים,אימת הדין.י
לחזור בתשובה, להשתנות, לחשוב על החיים, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות ? האם התאמצתי מספיק? האם אני עושה כל מה שאני יכולה מן החיים שלי האם אני ממצה אותם?י
האם סדר העדיפויות שלי נכון? האם אני מקדישה מספיק לילדי? לחברי? למשפחתי? לעמי?לעצמי? י
פרננדו פסואה המשורר והסופר הפורטוגלי מנסח בשבילי את שאלת ראש השנה שלי: י
"מה עשיתי מן החיים? י
מה עשיתי ממה שרציתי לעשות מן החיים? י
מה עשיתי ממה שהייתי יכול לעשות מן החיים?" מחפשת במשנה במסכת ראש השנה מילים שיצליחו לנסח בשבילי  את אימת  ההתחלה החדשה הזו.י
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם
אם קול שופר שמע  - יצא
ואם קול הברה שמע  - לא יצא
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה  
אם כיוון לבו  - יצא ואם לאו  - לא יצא, אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו. מסכת ראש השנה פרק ג' משנה ז' י
למשניות יש כח של שירה, מעט המחזיק את המרובה, אמנות הצמצום של המשנה, אני נמשכת למילים. י
הערה ראשונה - בור
"התוקע לתוך הבור"
לפני שאני מציצה בפירוש של קהתי אני נכנסת פנימה לתוך הבור ושואלת את עצמי מה לו לראש השנה ולבור ?ח
אחרי הצצה חטופה בפירוש אני מגלה :ח
ופירש רב האי גאון שמשנתינו נשנתה בשעת גזירת השמד שהיו יראים לתקוע בגלוי והיו מתחבאים בבורות ובמערות ותוקעים. ח
ובכל זאת חוזרת אל המילים "התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם" המשנה בוחרת בצמצומה הקסום לא להזכיר את גזרת השמד, היא מאפשרת לי להישאר עם הבור הדות והפיטם כפי שהן. ח
דות פיטם?ח
ממשיכה להתהלך בבור. ח
אם קול שופר שמע  - יצא  ידי חובת שמיעת קול שופר אבל אם קול הברה שמע לא יצא ידי חובה
מה ההבדל בין קול שופר לקול הברה ?ח
מגייסת את הגמרא על המשנה  לעזרתי :  ח
אמר רב הונא לא שנו  אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדים בבור יצאו.ע
אני מבינה שהמשנה שואלת על איכות הקולות הנשמעים מתוך הבור את קולו של השופר צריך לשמוע באופן מלא לא  הד ולא הברה אלא הקול ממש רק הוא מוציא ידי חובה. י
רב הונא מסביר  שמדובר בשני מקומות שונים,  הבור ושפתו הוא טוען שהעומדים על שפת הבור שומעים קול הברה מעין הד קלוש של הקול האמיתי ואילו העומדים בבור שומעים ממש קול שופר.י
הדיון האיזוטרי  הזה בסוגיית "התוקע לתוך הבור" לא מניח לי אלא להתייחס למילים האלו גם באופן סמלי.י
מהו בור? מקום אפל חשוך צר שאין שום אפשרות לראות קדימה החוצה קשה לצאת ממנו  הוא עמוק הוא קר הוא מפחיד נמצאים בו לבד מאוד לבד ואי אפשר לצאת. זהו המקום שצריך להיות בו כדי לשמוע היטב את קולו של השופר.  זהו המקום שצריך לעמוד בו ולהתפלל מתוכו,מקום של לבד.י
היש מטאפורה קולעת יותר לדיכאון?ל  
ומה בינו לבין ראש השנה? הדיוק שמדייק רב הונא "אבל אותן שעומדים בבור יצאו" יצאו מן הבור? יצאו ידי חובת שמיעת קול שופר, למה? מה יש בבור שמאפשר שמיעה של הקול קולו של השופר מדוע אלו העומדים על שפתו ומציצים פנימה אינם יוצאים ידי חובה?ל
נדמה לי שאני מבינה את רב הונא המבחין בין שני סוגים של אנשים. אלה  העומדים על שפת הבור  - האנשים החיים את חייהם מבלי לחוות את הכאב מבלי לשאול, מבלי להיות ספקניים. הנמנעים מכאב משאלות מספקות מוגנים ואילו האחרים  הם 'אותן העומדים בבור' על כל מורכבותו על  החושך שבו הבדידות השאלות האם עשיתי מספיק מן החיים האלה אלה השאלות של הבור אי אפשר לראות ממנו את העתיד אין ממנו פרספקטיבה יש רק שאלה מתי אצא ממנו ?מי יוציא אותי? האם אצא בעצמי? או שמישהו יבוא ויוציאני?ח
הערה שנייה – יצא
כמובן שהמשנה מקצרת  את הביטוי יצא ידי חובה. ח
יש לנו חובות ואנחנו יוצאים מידיהן הארוכות רק לאחר שמלאנו אותן. יוצאים מידי חובה אחת ומיד האחרת באה וחובקת אותנו בידיה התובעניות.  החובות האלו אוחזות בנו, חובקות בנו ואנחנו מנסים להשתחרר מהן על ידי עשייתן, מחפשים דרכי קיצור להרגיש חופשיים.לעבור מן החובה הזו לחובה הבאה לפרנס לגדל למלא טופס להתקשר אינספור חובות, היומיום שלנו מלא בחובות, רשימת החובות אינסופית ויש לה ידיים ארוכות שאי אפשר להשתחרר מהן.ח
איך אפשר לחיות את החיים האלה מבלי להרגיש אבודים בסבך החובות
הביטוי 'לצאת ידי חובה' מנחם   באופן מסויים. ח
יציאה ידי חובה – משמעה  מהו המאמץ המינימלי שבו אפשר לקיים את הציווי?ח
עצם השאלה מעידה על כך שיש אפשרות למאמץ מינימלי.ח
יש לגיטמציה לעייפות ובכל זאת איך יוצאים ידי חובה ? לשמוע ממש קול שופר ולא רק קול הברה. ח
הערה שלישית  - קול שופר וקול הברה
קולו של השופר מוציא מן הבור. ח
"כמו שבגשמיות הקול מגיע למרחוק ממקום למקום, כי שני מקומות הרחוקים זה מזה אין להם קשר וחיבור כי אם על ידי הקול שנשמע ממקום זה למקום רחוק, כן בכלליות העולם שהוא בחינת מקום וזמן יכולין להגיע על ידי הקול לבחינת למעלה מן המקום, כי הקול נשמע ומגיע למרחוק מאוד וזה כל בחינת ראש השנה שעוסקין כל ישראל בקולות שהוא קול שופר וצועקין הרבה בתפילות ובקשות בקול גדול כי ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה ועיקר התשובה היא לשוב מכל המקומות הרעים שנתעה לשם על ידי עוונותיו וישוב משם למקומו האמת של קדושה וזה א"א כי אם על ידי בחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת מקומו של עולם ששם שורש כל המקומות שבעולם ושם יכולים לשוב הכל למקומו בשלום ולהגיע לשם א"א כי אם על ידי  קולות קדושים שצועקין להשם יתברך בתפילה ותחנונים כל אחד ממקומו שנתעה לשם והשם יתברך שומע קולו ברחמים ועל ידי חוזר ושב ממקומו ועולה לבחינת למעלה מהמקום בחינת מקומו של עולם ששם נתתקן הכל. ח
(ליקוטי עצות חדש חלק שלישי תשובת השנה)
כדי לצאת מן הבור אני חייבת לא רק לשמוע את קול השופר ממש אלא גם להשמיע את קולי לזעוק לצעוק להתפלל לדבר לנסח את השאלות שלי להיות נוכחת לא להעלם לא לשתוק קול ממש ולא הברות מגומגמות להיות ברורה לגמרי לנסח את השאלות שלי ולהתפלל אותן "כי שני מקומות הרחוקים זה מזה אין להם קשר וחיבור כי אם על ידי הקול שנשמע ממקום זה למקום רחוק".ח
הערה רביעית - אחורי בית הכנסת
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה  
אם כיוון לבו  - יצא ואם לאו  - לא יצא, אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו.ח
בחלקה השני דנה המשנה בכוונה ומתארת שני אזורים חדשים המסמלים בשבילי  אופנויות חיים  אחרות שונות מזו של בית הכנסת עצמו.  החיים באחורי בית הכנסת והחיים בסמוך לבית הכנסת לפי המשנה שני האזורים האלה הם אזורים מהם אפשר לשמוע את קול השופר ולצאת ידי חובה בתנאי שיש בהם כוונה -  כוונת הלב אם כיוון לבו יצא.ח
מה יש שם בשוליים האלו ? מדוע מי שנמצא בהם יוצא ידי חובת שמיעת קול שופר? מדוע מרחיבה המשנה את התחום בו יוכל אדם לעמוד ולשמוע קול שופר?ח
נדמה לי שהמשנה מתכוונת אלי, אל הזמנים שבהם אני עוברת מאחורי בית הכנסת שבהם אני רק עוברת ולא ממש נכנסת לתוך לא מוצאת כוחות לצאת מן הבית להתאמץ להשקיע , נשארת במיטה ואולי לכל מי  שלפעמים נמצא באחורי בית הכנסת בשוליים של העשייה הדתית ובכלל בשולי העשייה, אבל היא מנחמת אותנו גם אז גם שם יש אפשרות לצאת ידי חובה  - להתכוון , רק לכוון את הלב.ח
קול השופר מגיע לכל מיני מקומות נפשיים שהאדם מצוי בהם ומוציא אותו ידי חובה , הוא מגיע אל הבור ואל מאחורי בית הכנסת ואל הבית. ח
הערה אחרונה – ח
אגי משעול בשירה הנפלא נשימה מנסחת בשבילי את הרגע הזה של ערב ראש השנה
נשימה
לא בשאיפה
כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה
בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת
שם
לפני תנופת החיים
הממלאת שוב את הראות
ודוחקת כל ריק
לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה
או מפתלת את עצמה
כי אם בדהותה
כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה
במחשבה אחרת
שם
לשם אני
גם אם אתמיד בכשלוני
לזכור
אגי משעול מתארת את הרגע הזה, את שבריר השנייה שבין שאיפה לנשיפה.ח
זהו אולי אותו רגע שבין השנה הקודמת לשנה הבאה. ח
אותה הפוגה קטנה וכמעט לא מורגשת.ח
שם לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הראות, לפני שנכנס לתוך אותה תזזיתיות של עשייה ושאיפות הדוחקת כל ריק לצדדים. בדיוק ברגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו.ח
רגע של הפוגה שבין המחשבות, של התפוגגותן של כל אותן מחשבות על מה שהיה  רגע לפני שהבהייה הזו מתכסה במחשבות חדשות על לאן? ומתי? וכמה ? ועל מה שיהיה?  לשם אני רוצה להגיע גם אם אתמיד בכשלוני לזכור. ח
הערות תוך כדי כתיבה
אגי משעול בודהיזם הר אדוני
"אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"
מאמץ ורפיון על מקומם של מאמץ ורפיון
ראש השנה יצחק לאור
סהר, ריס
על לחי
העולם
כמה שאיפה
גדולה
אחת יכולה
בלי לכאוב? ח
כמה נשיפה
בשביל לכתוב
בלי לכאוב? כאין עמ' 53
אגי משעול נשימה עמוד 213
אפיזודות עמ' 231
...והשיעמום מן הרדיואידיוטים ומן האוירונודניקים ,ח
מכל השגם הכמותי של החיים חסרי האיכות ,ח
הבחילה מהיותי בן זמנו של עצמי
והכמיהה לחדש חדש, למסוים אמיתי,ח
למעין לראשית למקור....הפוך אותי לאנושי או י לילה נסוך בי אחווה ואכפתיות
רק באורח הומני אפשר לחיות
רק באהבת הבריות המעשים שגרת העבודה
רק כך אבוי לי רק כך אפשר לחיות
רק כך אוי לילה ואני לעולם לא אוכל להיות כך
עמ' 189
עמ' 190 -193
אורות התשובה כמה קל לחזור בתושבה וכמה קשה עמ' כה מצד אחד הקלה שקלות שהרי כבר הרהור תשובה הוא כבר תשובה ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות שלא יצאה עדיין אל הפועל במלואה בחיים ובעולם.הכנפיים טובות למלאכים לבנאדם הן כבדות .למי שרוצה לעוף מספיקה תפילה היא עולה מעל לעננים ולגשמים מעל לתקרות ולעצים תנועת התעופה שלנו היא התפילה" הר אדוני עמ' 108 כשיש לך געגועים זה לא חסרון זאת נוכחות זה ביקור מגיעים מרחוק אנשים עיירות ואורחים לך קצת לחברה
אז אם כך דון רפניה אז בפעמים שצצה לי מחשבה על חיסרון אני צריך לקרוא לזה נוכחות ? נכון וככה אתה אומר לכל חיסרון ברוך הבא מקבל אותו יפה 104
אבל הראש כותב שאין אדם יכול להבחין אם קול שופר שמע או קול הברה ולדעתו אם קול שופר שמע כלומר שעמד בתוך הבור ונמצא שוודאי שמע קול שופר יצא ואם קול הברה שמע היינו שעמד על שפת הבור ונמצא שלא שמע אלא קול הברה לא יצא. אמר רב יהודה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו.ח
אמר רבא המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו שופר של מצוה והמודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והמודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה.תניא נתכוון שומע ולא נתכוין משמיע או שנתכוין משמיע ולא נתכוין שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע. ח
אל רבי זירא לשמעיה התכוין ותקע לי אלמא קסבר משמיע נמי בעי כוונה כלומר אףעל פי שמכוין להוציא עצמו ידי חובתו אין חברו  השומע תקיעתו יוצא ידי חובתו עד שיתכוין התוקע להשמיעו וה"מ ביחיד אבל בשליח ציבור בין דדעתיה לכולי עלמא לא בעינן דמתכוין ליה גופי כדתנן היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון ליבו יצא ואם לאו לא יצא    
בתוך הבור ועל שפת הבור מהי המשמעות של להיות בתוך הבור
לגור באחורי בית הכנסת או סמוך לבית הכנסת
המשמיע והשומע
מודר הנאה
אמר רבא המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה.ח
המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.ח
ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימי הגשמים אבל לא בימות החמה.ח
המודר הנאה ממעיין טובל בו טבילה של מצוה בימות בגשמים אבל לא בימות החמה.ח
"אני חושבת שמלנכוליה היא דבר מועיל אם נבחן את מרכיב ההתבוננות הנוגה או ההרהור הנוגה נגלה שהמלנכוליה היא מקור לציורים רבים לספרים רבים לתובנות מדעיות רבות לתהליך הפיכתנו לאנשים בוגרים יותר
הנה הרגשות המתלווים אליה:ח
כל העסק הזה דפוק
לא עשיתי את זה כמו שצריך
אני לא טובה בזה
זה רעיון גרוע
הפיסקה הזו חסרת משמעות
כל הנתונים האלה לא אומרים כלום
אני אף  פעם לא מצליחה לגמור שום דבר שאני מתחילה
והשלב הבא: ח
בשביל מה בכלל
יש אנשים שנעצרים בשלב זה , יש אנשים שנתקעים בו חדשים או שנים הרגשות האלה אינם נעימים אולם הם מדרבנים אותנו להשתנות
איזה מין בני אדם היינו בלי הפקפוק בעצמינו וביכולתינו ובלי היאוש?ח
נמרצים יותר פוריים ומאושרים יותר ?"סוזנה קייסן
רבי אבא בריה דרבי פפו ור' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:ח
כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן ובראש השנה נוטלין שופרות ותוקעין והקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים. אימתי בחודש השביעי (פסיקתא דרב כהנא ויקרא רבה)
ומצוותו של שופר שיהא כפוף כדי שיכפפו ליבם לאביהם שבשמים
("אני נושא בליבי
כמו בכספת שאין לסגור מרוב גודש, ח
את כל המקומות שהייתי בהם, ח
את כל הנמלים שהייתי בהם, ח
את כל הנופים שראיתי מבעד לחלונות או לאשקפים
או מסיפונים, בחלום, ח
וכל אלה, הרבים כל כך, הם מעט בשביל מה שאני רוצה.")אנחנו רוצים הרבה יותר ממה שאנחנו מצליחים להשיג הרעב הזה כל הזמן לעוד מדכא אותנו"חדשו מעשיכם ואני מכסה בו עוונותיכם אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא חדשו מעשיכם מה השופר הזה אדם תוקע מזה ומוציא קול מזה כך כביכול כל המקטריגים לפני מכם ואני שומע מזה ומוציא מזה
"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקוב" תהילים פא
תקעו בחודש שופר
בחודש  - חדשו מעשיכם
שופר -  שפרו מעשיכם
אמר הקדוש ברוך הוא אם שיפרתם מעשיכם לפני אף אני עומד מכסא דין ויושב על כיסא רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מידת הדין למידת הרחמים אימתי בחודש השביעי פסיקתא דרב כהנא