שביעי של פסח

[16:47, 03/07/2023] +972 54-648-2464: הבית / עגנוןנקרא יחד מתוך סיפור קצר של ש"י עגנון מתוך הכרך 'סמוך ונראה'.ח
הסיפור מתרחש בערב חג הפסח ובהכנות הקדחתניות לליל הסדר ולחג עצמו,ח
הכנות המעלות בתוך  תודעתו של המספר, חלומות, מחשבות, תחושות,ח
ובעיקר חרדות ביחס לביתו ולחייו.ח
ננסה  להבין מהו הקשר בין השליטה לבין חירות אם אכן יש קשר כזה?ח
ננסה יחד להבין מה הן התובנות שיכולות להיות לנו באשר לקשר בין יציאת מצרים וההפיכה מעבדים לבני חורין, לבין תודעת הבית הניקיון והחיים. ח
קריאת הסיפור מעלה שאלות רבות, על רובן היא לא נותנת מענה,ח
אבל מעוררת אותנו למחשבות חדשות.ח

וכך נפתח הסיפור:ח
1ח
א.ח
"הבית עמד מתוקן לפסח. הקירות הלבינו כשלג והרצפה הבהיקה כשיש. הכלים עמדו טהורים ומסודרים,ך
שצריכים ליבון והגעלה הכשרנו בליבון והגעלה ואת שצריכים שטיפה או הדחה שטפנו והדחנו.  ואף אנו מתוקנים היינו לכבוד החג. אילו היה נכנס מיד היה מוצא אותנו מוכנים."ף

ב.ח
"אחר בדיקת חמץ ישבנו לסעוד. לא הגיעה הכף  לפה עד שנפלה עלינו שינה ונתנמנמנו,  שכל השבוע לא ראינו שינה. עליתי על  מיטתי ושמחתי לישון, שערב פסח הוא יום שיש בו עשיות הרבה, למכור את החמץ ולבערו ולהסתפר ולרחוץ ולאפות מצות  מצוה ולערוך את השולחן מבעוד יום כדי ליסב מיד כשתחשך. אשרי מי שמקדים ועולה על מיטתו. יפה היתה אותה שינה חלומות רעים לא ביעתוני וחלומות נאים לא שיטו בי גוף ונשמה עשו שלום ביניהם זה שנוח על משכבו בשלום וזו שתשאב חיים מלמעלה" ג."אחרי שהלך לו חזרתי  למיטתי. אבל שנתי לא חזרה.... אבל שינה שהלכה אי אפשר להחזיר..... אלף דברים היו על לבי לא נפטרתי מענין אחד עד שבא ענין אחר. לסוף התחלתי מהרהר בדירתי. פעמים הרבה נטרדתי מדירה לדירה ואין לך כל דירה ודירה שאין צרה עמה. כאן שריפה וכאן רעש, כאן פרעות וכאן תחלואים. ומי יודע מה צפוי לי בדירה זו. היום אני יושב בשלוה, מי יודע יום מחר. הפכתי עצמי לצד אחר ועצמתי את עיני אבל שינה שהלכה לא חזרה"ח
.....
"טוב היה אילו ישנתי עוד שעה והייתי שואב כח לעבודת היום. ומאחר שלא    ניתנה השינה בידי אמרתי כל הרעות טובות, עכשיו שהשכמתי אעשה הכל בנחת"זהו תיאור של סדר הרמוני, של איזון ושליטה, המתרחש ברגעים שלפני כניסת החג, לאחר המהומה והמבולקה של הימים או השבועות לפני פסח.ח
אלא שאצל עגנון הרמוניית הניקיון נבלמת במילים החותמות את הפסקה
"אילו היה נכנס מיד (החג) היה מוצא אותנו מוכנים"
מילים הרומזות לנו שהאיזון הנפלא אליו הגיע הבית נפגמה. ח
אילו היה נכנס מיד היה מוצא אותנו מוכנים. ח
כלומר באותו רגע היינו מוכנים, אבל רגע זה הגיע מוקדם מידי והחג עוד לא נכנס ומכיוון שעוד לא נכנס משהו עתיד להתקלקל. שינה זו מופרת בארבע לפנות בוקר על ידי דפיקות  בדלת. ח
גיבור הסיפור קם ומוצא ערבי קטן עומד ומקיש על הדלת. ח
הוא רוצה לסטור לו שהעירו מן השינה, אבל מתגבר ושואל אותו, מה אתה רוצה, הוא רומז שהוא צמא ומבקש מים. הוא נותן לו מים, אבל הנער הקטן לא הולך, ואז מציע לו פרוסות ממה ששייר לארוחת הבוקר.וכאן מתחילה ההסתבכות שהתחילה כבר בדפיקות שהיו על הדלת, ח
הנער הערבי שידע שבערב פסח מוכרים היהודים את החמץ ורצה להיות ראשון. ח
ההסתבכות קשורה במחשבות טורדניות שיש לגיבור הסיפור על ביתו ועל בעל הבית שלו. הוא נכנס לתוך מעגל של מחשבות באשר לביתו המושכר העומד להילקח ממנו. ח
ערב הפסח ,הנקיון היסודי והטיפוח שטיפח את ביתו שבעצם אינו ביתו, העלו בו פחדים שביתו המושאל ילקח ממנו, ומכאן הוא מתחיל ללכת בעקבות פחדיו, בעקבות הדמיון שלו
.2 ח
ד."...שמעתי שבעל בית בא לעיר ודרך ארץ הוא שאלך לבקרו. זה כמה שנים שאני דר בביתו וקרוב היה הדבר בעיני שאדור כאן כל ימי, פתאום נפלו דברים שצריכים ברור. אקדים עד שלא יקדמני אחר" ......ח
"זה כמה שנים דרתי בביתו של מר אלמוני. מקצתן טובות ומקצתן אינן טובות, מכל מקום אף בשנים הרעות מצאתי מקצת טובה, שלא הוצרכתי לטלטל את עצמי מדירה לדירה. ח
בעלי  נסיונות אומרים שתי עקירות כחצי שריפה. אני שנשרף עלי ביתי     והרחתי ריח איש צריך הייתי ביותר לברר את ענין הבית אם איני צריך לעקור את דירתי" ח
("שני חלומות קבועים פוקדים אותי מתקופה לתקופה. כשאני נתון בשלוה רואה אני את עצמי בחלומי בכפר אחד בליל שבת בחדר תפילה קטן. כתליו לבנים נרות דלוקים ובני אדם לא גבוהים ולא צנומים עומדים ומתפללים וריח מים חדשים עולה מן הרצפה שהדיחוה לכבוד שבת, והחזן מתפלל כבנעימה ואינו מגביה קולו ואינו מסלסל בקולו, וקולו עולה עם קול הציבור, והם נראים כקול אחד כחטיבה אחת וחדר התפילה מקיפם ומלפף אותם, כתאנה זו שתוכה וקליפתה נאכלים כאחד. וכשאני שרוי בדאגה רואה אני את עצמי בחלומי בעיר גדולה, חדרי גדול וחלונותיו מרבים ורוח צוננת מנשבת ובעלת הבית מתרעמת וזועמת. יש שם עוד פרטים שמשתנים מחלום לחלום. כלל הדברים אחד הוא.) עכשיו  קל להבין נפשו של אדם שכזה. כמה גדולה עליו אימת טלטול, כל שכן מדירה שנתרגלתי בה מיד לכניסתי. יש נכנסו לדירה והיא מראה פנים זעומות, דירתי זו הראתה לי פנים שוחקות. גלל  כן משתבח הייתי בה ונהניתי לשמוע שבחה.ח
ביותר משתבח הייתי בה לפני מר כך וכך לא אפריז אם אומר שאם סיפרתי עם בעל הבית קילסתי לפניו את מר כך וכך ואם ספרתי עם מר כך וכך קילסתי לפניו את בעל הבית."ה. "אחר שעה ויותר מצאתי את מר אלמוני ....ח
הרהרתי בלבי צריך אני לומר דבר.  הרי א"א להלך עם אדם ולשתוק. שמא אבקש ממנו שיסב עמי בליל פסח. פעמים הרבה כבדני ואכל על שולחני. או אפשר אפתח תחילה בדברים בעולם, כגון מה  העיר בעיניו או אם ראה את פלמוני או צלמוני. אבל כל שם שבקשתי להעלות על לשוני נתקע בגרוני. ח
אני שכל אדם חביב עלי לא יכולתי להזכיר שם אדם, כאילו כל באי עולם מבקשים לטרדני מדירתי.  שפתי נתייגעו וכל מילה כבדה בתוך פי. אבדתי את לבי ופתחתי בענין הדירה. ח
מר אלמוני שתק. ולבסוף חזר לדבר. הזכיר את מר כך וכך והפליג בשבחו..... ח
איני יודע מה היה לי. אני שהודעתי את שמו של מר כך וכך לבעל הבית קשה היה לי לשמעו את שבחו בפיו של בעל הבית.ח
נגררתי אחרי מר אלמוני .... ככל שהוא הגביה קולו נתמעך קולי....ח
החמה התחילה בוערת. שמים וארץ, בתים וחצרות, בני אדם ובהמות, אבטומובילים ואבטובוסים הפיקו הבל. בפנימיות הלב לא הרגשתי בחום, אבל החום שבחוץ קשה היה לסבלו. חבל שלא החלפתי את בגדי החורף בבגדי קיץ. החמה פיהקה באמצע הרקיע ועצבות ושעמום נפלו עלי. ח
עוברים ושבים התחילו מביטים אחרינו. פני האדימו ורגלי נתמוטטו. אמצתי את לבי אמרתי לו למר אלמוני מאוד מאוד אשמח לראותו אותו בצל ביתי זה ביתו.
הגביר מר אלמוני קולו ואמר הרשני לבוא אצלך בזמן שארצה אני. נתכרכמו פני וידעתי שהוא יסב עם מר כך וכך. צריך הייתי לומר דבר לשם השבת כבודי, אבל רשלנות היתה בי ושתקתי. הגיס מר אלמוני את פסיעותיו ואני נגררתי אחריו. כשהגענו  לפרשת דרכים נתעלם. איני אומר שנתכוון להניחיני פתאום. אלא שלא הרגיש בי והלך לו. אמרתי לי לא אכפת לי, לא אכפת לי, באילו באמת אין בכך כלום. .....ח
פניתי עצמי למבוי קטן והרגשתי בי פתאום חלישות מתוקה, כאדם שאיבריו נחים. שמץ חולשה לא היה בי, אדרבא דומה הייתי כדם שפרק משאוי כבד.ח
החלומות החוזרים של המספר עוסקים בסוגיית הבית כשהוא רגוע הוא חולם על תפילה בחדר קטן תפילה שיש בה הרמונייה בין בעל התפילה בין המתפללים והחלום השני כשהוא טרוד ודואג הוא שרוי בעיר גדולה בחדר גדול ובעלת הבית זועמת עליו. וכך הוא מסביר את עד כמה סוגיית הבית השכור מעסיקה אותו כמה הוא חושש מן היום בו יגיד לו בעל הבית לצאת מן הבית והוא יצטרך לטלטל את עצמו לבית אחר. הוא מספר גם על הקשר שלו לדירה השכורה שלו עד כמה הוא משבח אותה בפני אדם אותו מכנה מר כך וכך וגם את בעל הבית הוא משבח בפני אותו אדם מר כך וכך וכך גם הוא משבח את מר כך וכך בפני בעל הבית שלו. כשהוא פוגש את בעל הבית מר אלמוני הוא לא מצליח לדבר מר אלמוני מספר לו בשבחו של מר כך וכך ונענה בשלילה להזמנתו של גיבור הסיפור לבוא אליו לליל פסח הם הולכים יחד עד שבעל הבית מר אלמוני נעלם לו.ח

.3ח
ו.י
חצות היום עבר ופני העיר נשתנו. חסידים ואנשי מעשה באו במצות מצוה שאפו להם עם קריאת הלל וריח של טהרה נדף מהם ומן המצות, ואנשים של צורה מלובשים בגדי מועד נראו ברחוב וסידורי תפילותיהם בידיהם. פונים לילך אצל כותל המערבי לומר שם תפילת קרבן פסח . רוכבי אופניים רצו ובידיהם פרות ועוגות  וחנויות הפרחים נתנו ריח של בין הערבים. כבר הגיעה שעתי לחזור לביתי ולהתקין עצמי לכבוד הרגל ואני לא זזתי ממקומי. ח
החמה פסקה מלחמם ורוח קלה נישבה האבטומובילים נתמעטו והעגלות נסתלקו. החנוונים נעלו את חנויותיהם ומיהרו ורצו לבתיהם. בכל עבר ובכל פנה נראו פנים חדשות של עולי רגל. הרקיע סילק אור אחר אור ואור חדש האיר את העיר. ודממה עריבה הקיפה את העיר ואת יושביה.  זו הדממה העריבה ששרויה על עיר קדשנו ותפארתנו בערבי שבתות וימים טובים. ח
אימת פתאום נפלה עלי. ביתי רחוק מן העיר ואם לא אסע באבטומוביל לא אגיע לשם קודם הלילה אבל כיסי היה ריק ... נטלתי את רגלי והלכתי.הוא מגיע אל ביתו ושם...ח
ז.9
יגע ומיוגע באתי לביתי. הדרך לא קפצה לי והזמן לא עמד. וכשנכנסתי כבר דלקו הנרות והשולחן היה ערוך ומטת ההיסיבה מוצעת. רחצתי את פנו וידי ואמרתי הכנתם מרור,  עשיתם חרוסת, נלך לבית הכנסת.ח
עד שילדי נטלו את סידוריהם נזכרתי שלא שרפתי את החמץ, שמתוך שנטרדתי כל היום מביתי לא שרפתי את החמץ. רעדתי בכל גופי ושאלתי שרפתם את החמץ ?ח
הראו התינוקות על כלי אחד שבו שרפו את החמץ ואמרו שרפנו, שרפנוואז הוא רואה בתוך קערת הכביסה את החמץ שלא שרפו הילדים נסתכלתי וראיתי כמין יורת הכובסים  עומדת בבית הבישול ולחם ועוגות מונחים שם, מהובהבות ולא מהובהבות, וידעתי שיש חמץ בתוך ביתי בזמן שעוברין עליו על בל יראה ובל ימצא. הרגישה אשתי בצערי. משושן פורים ועד ערב פסח עם חשיכה, ארבעה שבועות רצופים, מתעסקים היינו בהכנת הפסח, סדנו והגעלנו, אפינו ובשלנו ולבסוף שכנו לשרוך את החמץ. שמא אשתי חייבת בדבר, הרי דבר זה מוטל על האיש. אף על פי נתנה דעתה אף על זה אלא שסמכה על התינוקות, והתינוקות תינוקות. ח
תוהים עצבים עמדנו. אוציא את החמץ ואבערנו, והרי כבר חג. אכפה עליו כלי, והרי אם אינו נראה הרי הוא נמצא.ח
אמרתי להם לאשתי ולילדי אין אנו יכולים לעמוד מכאן . הביטו בי ולא הבינו להכין הדברים נוטים. חזרתי ואמרתי א"א לעמוד כאן מפני החמץ. הביטו התינוקות במצות וביין. השפלתי עיני ונסתכלתי באבק שבמנעלי. אשה מכרת בבעלה יותר משהוא מכיר עצמו. עם שאני מסתכל בחמץ שבבית נסתכלה אשתי בפני וידעה שכל טרחתי שטרחתי עם בעל הבית לא היו אלא לחינם וידעה שנגזר עלינו לצאת מדירתנו. נתעטפה ואמרה מה שמוכן לנו מחר נעשה היום. נטלה היא את הבן ואני את הבת ויצאנו מן הבית.אשתו של גיבור הסיפור מבינה מה קרה עם בעל הבית, למרות שאנחנו יודעים שלא קרה ביניהם כלום. היא מבינה שהטרחה שטרח לחפש את בעל הבית היתה לחינם. אם משום שכלל לא רצה להוציאם מן הבית, או אם משום שלא הצליח לשכנעו שלא לצאת מן הבית. בכל מקרה היא מבינה שאם כבר עלה החשש שמא ביתם אינו ביתם לא יוכלו לשבת בו בשלום. שכן מרגישים בו שאינם בעלי הבית האמיתיים שלו.ח
התחושה שהם בני חורין בביתם היא אשליה. ח
הם מבינים שעליהם לעזוב את הבית, אם משום התחושה שביתם אינו ביתם, ח
או משום החמץ שנשאר בו.ח
ח.ח
דמומים דמומים הלכנו והקשבנו לקול פסיעותינו. הלבנה האירה מלמעלה וכל הבתים האירו מנרות של יום טוב וריח טוב של ציפורן גנים של עשבי בר נדף מכל גן ומכל חורשה, שהעבירו ממני את הריח החמץ. כל אדם לאה היה בחוץ, שאותו לילה ליל פסח שיצאנו מעבדות לחרות וכל אחד ואחד מישראל שמח על גאולתנו ועל פדות נפשנו. מי שיש לו בית יושב בתוך ביתו וקורא בהגדה ומי שאין לו בית מצטרף למי שיש לו בית ומיסב עמו.ח
נשמע קול קורא בהגדה. אמרתי לילדי מה קול שמעתם? ואמרו שמענו קוראים בהגדה. ח
אמרתי להם ומה קראו? ענו הילדים ואמרו השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. ח
אמרתי להם וכי זה בלבד אמרו, והלאו אמרו השתא בדי לשנה הבאה בני חורין, לומר לך שלא די לו לאדם שיושב בארץ ישראל אלא שיש לו לבקש על עצמו שיהא בן חורין. ח
באותה שעה הלך צערי ממני ושכחתי כל מידות קשות שעברו עלי וכל שארעני עם בעל הבית. ח
ואם לא הגעתי לכלל חרות עבדות שהי בי שהייתי משועבד לבעל הבית הלכה ממני. הרגישה אשתי בדבר ואמרה מכל מקום ישבנו כמה שנים בשלוה, ולואי שאף השנים הבאות עלינו יהיו לטובה. נענתי ראשי ואמרתי מי יתן. ח
הוסיפה אשתי ואמרה כל זמן שאדם מתיירא שמא יוציאוהו מדירתו אין ישיבתו ישיבה. נענתי לה ראשי ואמרתי אמת נכון הדבר, בית שאפשר להוציאנוו משם אינו ביתנו. נלך לאכסניא ונסב שם.ח
נכנסו לאכסניא וספרתי ששכחתי לבער את החמץ מן הבית ואיני רוצה להטריח את הרב בליל פסח בשאלות. החליק בעל האכסניא את זקנו ואמר בלשון ההגדה כל דכפין ייתי וייכול. הסיפור מעלה שאלות רבות ולא מעניק להן תשובות. ח
תחושת הביטחון המזויפת שיש לנו ביושבנו בתוך הבתים, לאחר שהוצאנו מהם את כל החמץ, לאחר שניקינו אותם מכל הלכלוך, שסדנו אות בסיד, השתלטנו עליהם והם שייכים לנו ובאמת אינם שייכים לנו. ח
הסיפור מעלה שאלות, הקשורות לבעלות, לבית, לנקיון ולתחושת הבעלות האשלייתית
שהוא מעניק.ח
לרצון שלנו לשלוט על הדברים, ולתודעה הכפייתית השולטת באמצעות חלומות וחרדות. ולעובדה שלעיתים דווקא תחושת השליטה על הבית על הנקיון מציפה את מה שאין לנו עליו שליטה.  ח
התודעה הכוזבת שיש לנו באשר למה ששייך לנו ולתחושת הבעלות הארעית שלנו על הרכוש ועל החיים. ח
שאלות שיציאת מצריים, היציאה ממהות עבדית למהות של בני חורין עסוקה בהן. ח
מתי אני שפחה, מתי אני עבד, מתי אני בן חורין, האם כשאני בעלת בית אני בעלת חורין? ח
האם כשאני שולטת בזוהמה, בחמץ, בתוך ביתי אני באמת בת חורין? ח
מי שולט במי אני בתודעתי או שמא היא בי? ח
מתי אוכל לשלוט בעולם החרדות שלי, בעולם הכאוטי הפנימי שלי?ח
מתי אתן לעולם זה להכריע את ההכרעות החשובות של חיי,ח
ומתי אבחין בין העולם הפנימי לעולם החי מחוץ לי.ח
[15:40, 04/07/2023] +972 54-648-2464: הערותיי: (קחי בערבון מוגבל כמובן)
- דף הכניסה צריך להיות יותר מרשים. כשגוללים אותו למטה הוא מרשים ויפה, אבל הדבר הראשון שרואים הוא לא מספיק בעיניי. (איפשהו שכתוב אביגיל אנטמן- משוררת ומנחת סדנאות כתיבה)
- צריך קצת הגהה על סימני הפיסוק בדברים שכתובים. בעיקר בסדנאות שלי.ח
- הציורים מקסימים ומאוד מאוד מוסיפים! אולי את יכולה להכניס גם מהציורים שלך..?ח
- אהבתי שהכנסת דרשות, ומאוד אהבתי שכתבת כמה זמן קריאה לכל אחד
- יש כמה וכמה פונטים. לי זה עושה קצת רעש (ויסות חושי אמרנו), ואני מעדיפה שיהיה יותר אחיד. אולי אני טועה..ח
- התמונות שאת מצולמת בהן - מהממות